כשמדובר בהפרעה בויסות חושי, ישנם שני מצבים. אם נבחין בתגובה מגירוי שאינו רלוונטי, הדבר מצביע על רגישות או גירוי יתר. אם נבחין שאין תגובה לאחר גירוי רלוונטי, הדבר מצביע על תת רגישות חושית. לדוגמה, נניח שילד קטן איבד את הדובי שלו. ככל הנראה נצפה ממנו להגיב באיזשהו אופן, כיוון שזהו גירוי רלוונטי. בין אם בכי או אולי סקרנות ונחישות לחפש את מה שאבד לו, אך ישנם ילדים שזה ייראה לנו, המבוגרים שלא אכפת להם שהדובי אבד כי לא קיבלנו מהם אף תגובה שמראה אחרת.
איך אדע שהילד שלי סובל מהפרעה בויסות החושי?
יכול להיות שילדכם מעדיף פעילויות לימודיות או להשאר בבית ולשחק במחשב, במקום לצאת ולשחק עם חברים. הדבר לא בהכרח מצביע על הפרעה בויסות החושי, אך יכול להיות. קודם כל חשוב שנזכור שהיום יותר מתמיד ילדים מעדיפים להשאר במסכים וזה לא בהכרח מעיד על חוסר רצון במפגשים חברתיים, יכול להיות דווקא להפך. אז כמובן שנמליץ לדבר עם ילדכם ולנסות להבין מדוע הוא מעדיף להשאר בבית. אם מדבריו תבינו כי מדובר בחוסר עניין, וכי דברים שילדים בגילו מתרגשים מהם, פחות נוגעים אליו. אם הוא באופן טבעי מופנם יותר, מכונס, פחות שם לב לפרטים שאמורים להיות בעיניכם מצחיקים, מסעירים, מרגשים לבני גילו – גשו איתו לאבחון, יכול להיות כי הינו סובל מתת רגישות בויסות חושי.
ויסות חושי הוא לא רק התנהגותי
ישנה נטייה לחשוב שילד עם הפרעה בויסות החושי מתנהג בצורה מופנמת יותר כאשר קורים מסביבו דברים. אך כבר מהשם אתם יכולים להבין כי מדובר בהפרעה במערכת החושית, כלומר ילדים עם תת רגישות מרגישים בעוצמה נמוכה יותר את הגירויים מהסביבה, והדבר יכול להתבטא מכל אחד מחמשת החושים – ראייה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש. בעקבות כך ילדים הסובלים מתת רגישות בויסות החושי ולא מגיבים לגירויים, נתונים יותר לסכנות, הם יכולים למשל לא לראות בור או או לא להריח ריח של פליטת גז. אם אתם חושדים שילדכם סובל מהפרעה בויסות החושי אנחנו ממליצים לכם לגשת לאבחון טיפול ושיתן לכם דרכים להתמודדות.
